על פי מחקר של מכון ירושלים לחקר שווקים שיעור מיסוי החברות בישראל גבוה בין השאר
משיעור המיסוי בשבדיה, פינלנד ושוויץ, ואינו מפצה על החסרונות של הסביבה העסקית
בישראל עבור משקיעים זרים.
העלאת מס החברות המתוכננת על ידי משרד האוצר תפגע בצמיחה במשק יותר מאשר קיצוצים
בתקציב הממשלה או העלאת מסים אחרים. כך עולה מנייר עמדה שפורסם על ידי
מכון ירושלים לחקר שווקים, אשר מזהיר כי העלאת המס עלולה ליצור פער משמעותי במיסוי חברות
אל מול מדינות דומות במאפייניהן לישראל.
"מיסוי חברות חייב להיבחן ביחס לסביבה העסקית במדינה", מסביר אורי כץ, כלכלן במכון ירושלים
לחקר שווקים שחיבר את הנייר. "מדינות שלהן שוק פנימי גדול כגון יפן, ארצות הברית וצרפת יכולות
להרשות לעצמן שיעורי מיסוי חברות גבוהים יחסית, מכיוון שחברות מוכנות לשלם על מנת להיות
חשופות לשווקים האלו. מדינות בסדר הגודל של ישראל בוחרות בשיעורי מיסוי נמוכים הרבה יותר,
לרוב נמוכים יותר מאלו של ישראל"
"כלכלנים רבים כתבו על כלכלה דברי טעם. רק מעטים מהם עשו זאת בתמציתיות. מיעוט קטן עוד יותר עשה זאת בשפה פשוטה ועממית. לכתוב על כלכלה דברי טעם, בשפה תמציתית, פשוטה ועממית, ועוד לעשות זאת בהומור שובה לב, לכך מסוגלים כנראה רק יחידי סגולה. בהיסטוריה של המחשבה הכלכלית, פרדריק בָּסְטִייָה (Frédéric Bastiat, 1801-1850) בולט כאחד היחידים שעמדו במשימה.
זו הסיבה שספריו של בסטייה אשר נכתבו לפני למעלה מ-160 שנה, נותרו אחת האפשרויות הטובות ביותר לקוראים בכל העולם המעוניינים בהסבר ברור, תמציתי ומשעשע של עקרונות יסוד בכלכלה. מעתה יוכלו גם קוראי העברית ליהנות מכתיבתו החדה והסאטירית של בסטייה, ולהשכיל."
מכון ירושלים לחקר שווקים ממליץ להעביר את תפקיד "מעריך העוני הלאומי" מידי הביטוח הלאומי אל גוף אובייקטיבי יותר, כגון הלמ"ס או בנק ישראל. המכון מציין שורה של בעיות בנתונים שפרסם לאחרונה המוסד לביטוח לאומי ב"דו"ח ממדי העוני והפערים החברתיים" לשנת 2011.
"דו"ח הביטוח הלאומי אינו מספק תמונה אמינה אשר קובעי מדיניות יכולים להסיק ממנה מסקנות בדבר המדיניות היעילה ביותר לטיפול בעוני", אומר ירדן גזית, עמית מחקר במכון ירושלים לחקר שווקים אשר חיבר את הנייר.
דוגמה אחת לנתונים בעייתיים היא סוגיית העניים העובדים, אשר זכתה לסיקור תקשורתי נרחב. הביטוח הלאומי מודד את תחולת העוני בקרב משפחות עובדות, אולם על פי המכון גם מי שעבד שעה אחת בלבד
בשלושת החודשים שקדמו לסקר מוגדר כעובד. כך מקובצים תחת קטגוריית "העניים העובדים" כאלה שעבדו במשרות מלאות לכל אורך השנה יחד עם אנשים שעבדו שעה אחת בלבד במשך השנה. "זה מקל על הביטוח הלאומי לטעון, שעבודה אינה מוציאה אנשים מעוני", אמר גזית.
כ-30% מגילאי 65+ שאינם עובדים מסוגלים לעבוד, ואילו הועסקו כולם, היו מייצרים הכנסות של 6.4 מיליארד ש"ח, כך עולה ממחקר של מכון ירושלים לחקר שווקים שפורסם היום בירושלים.
המחקר, "אזרחים ותיקים: המאגר הגדול ביותר של משאבי האנוש הלא מנוצלים", נערך על ידי קרן הראל-הררי וזאב גולן.
"השיח הציבורי בישראל מתמקד בבעיות התעסוקה של החרדים והערבים או של כלל האוכלוסייה, מבלי לומר מפורשות שיש מגזר נוסף,
אשר רבים מחבריו רוצים לעבוד, והם כבר הוכיחו שהינם מסוגלים לעבוד, ובכל זאת – נאלצים שלא לעבוד. מדובר באוכלוסיית המבוגרים, בני 65 ומעלה", על פי קרן הראל-הררי.
מתוך יותר מ-700 אלף קשישים בישראל,
כ-70% הביעו התעניינות בהמשך עבודה.
המכון הביא בחשבון את גורמי הבריאות, האבטלה והבדלי התעסוקה בין גברים לנשים וזיהה מאגר של כ-219,800 קשישים - כ-30% מהאוכלוסייה המבוגרת - שהם בעלי פוטנציאל להשתתף בכוח העבודה למרות שאינם משתתפים היום.
בעוד שע"פ סקרי דעת קהל, כשני שלישים מהיהודים בישראל יצומו ביום כיפור
הקרוב ובכללם כרבע מהחילונים, המצב מתהפך
כאשר באים להתחתן – על פי מחקר חדש של מכון ירושלים לחקר שווקים,
לפחות שליש מהאוכלוסייה היהודית מתנער מהמונופול הרשמי של הרבנות הממסדית בתחום הנישואין, ובכללם דתיים רבים.
"בעוד ששיעור הדתיוּת בישראל נמצא בעלייה ויותר אנשים צמים ביום כיפור ומקיימים מנהגים יהודים אחרים,
המונופול של הרבנות על נישואין גורם לירידה בשיעור הנישאים ברבנות",
טוען ירדן גזית, עמית במכון ירושלים לחקר שווקים שכתב את המחקר. "קובעי המדיניות לא יוכלו להתעלם לאורך זמן מציבור הולך וגדל המעוניין באלטרנטיבות פרטיות לנישואין ברבנות."
על אף מונופול הנישואין של הרבנות, זוגות רבים בוחרים באלטרנטיבות ואף מוכנים לשלם כספים עבור נסיעה לחו"ל או תשלום לעורך דין, אומר גזית.
כך, לדברי המכון, מספר הזוגות עם בן זוג יהודי אחד לפחות שנישאו בישראל או בחו"ל או חתמו על הסכם זוגיות היה כ-48,000 (נתוני 2010).
ערב פתיחת האולימפיאדה בלונדון, קובע מכון ירושלים לחקר שווקים כי חוק הספורט בישראל פוגע בפוטנציאל להשגת מדליות אולימפיות בעתיד. המכון טוען כי חוק הספורט מהווה חסם בפני פעילות ספורטיבית תחרותית, במיוחד בקרב ילדים ובפריפריה, האוכלוסייה ממנה יצמחו המדליסטים האולימפיים העתידיים.
לדברי ירדן גזית, עמית מחקר במכון ירושלים לחקר שווקים אשר כתב את הנייר, "התקנות דורשות מההורים לשלם מאות שקלים בשנה עבור תעשייה של בדיקות רפואיות שיעילותן מוטלת בספק ואשר מעולם לא נבחנה בישראל, ועבור ביטוח כפול ומיותר. כתוצאה מכך פוחת מספר הילדים העוסקים בספורט".
על פי המכון, חוק הספורט מחייב כל ספורטאי בתחרות רשמית (כולל ילדים) לעבור בדיקה רפואית בתחנה לרפואת ספורט המוכרת על ידי משרד הבריאות. מגיל 17 דורש החוק מעבר בדיקת אק"ג במאמץ. כמו כן דורש החוק מכל ספורטאי לרכוש ביטוח תאונות אישיות.
לדברי גזית, "השוואה בינלאומית מגלה כי חוק הספורט הישראלי הוא מהגורפים והמחמירים בעולם המפותח,
זאת בעוד ששיעור הספורטאים מכלל האוכלוסייה בישראל הוא הנמוך ביותר במערב". לדוגמה, רק בשתי מדינות אירופיות ישנה חובה גורפת לעבור בדיקות רפואיות במאמץ, בעוד שבשאר היבשת, וכן בארה"ב ובאוסטרליה, אין חובה כזו.
