רפורמות קרקע
למרות הצלחתן של החוות בנגב, אשר אפשר להגדיר אותן "התיישבות בודדים", ולמרות הפוטנציאל הכלכלי והתיירותי הטמון בהן, בשנים האחרונות רשויות המדינה עושות כמעט הכול כדי להקשות על פיתוחן. רשויות המדינה הקפיאו תכניות קיימות, ובניגוד לאישורים שנתנו למתיישבים בעבר, למעשה מנסות היום להביא לסילוקן של החוות ולהוריד לטמיון את ההשקעות שהושקעו בהן.
בועז ארד
פברואר 2010
לפני כחמישים שנה, חתמה ממשלת ישראל אמנה עם הקרן הקיימת לישראל (קק"ל) שהבטיחה, בין היתר, "למנוע ריכוזים קרקעיים בידי יחידים" (סעיף 4). על פי החוקר דוד בלויגרונד, מדיניות הקרקעות של המוסדות הלאומיים עוד קודם להקמת המדינה הייתה, ש"בעלות פרטית מובילה להתעשרות לא מוצדקת של מעטים.... [ו]מביאה בעקבותיה ספסרות במקרקעין ועליית מחירי המקרקעין.... ומחבלת במאבק להחזרת היהודים לאדמתם”.
ירדן גזית,
זאב גולן
יוני 2010
חוסר השקיפות של רשות מקרקעי ישראל הוא דבר פסול ולא חוקי. המאמר ממליץ על העמדת נתונים לרשות הציבור אשר יכללו פרטים על מחויבויות החוזים של הרשויות לגבי האדמה שבה הרשויות מתעסקות.
בועז ארד
יולי 2011